Edo G Featuring Pete Rock - My Own Worst Enemy - 2004

Edo G Featuring Pete Rock - My Own Worst Enemy - 2004

(הנה, חזרתי לתוכנית..)

לאחר שני אלבומים מצויינים (טוב... הראשון, למרות שהשני גם לא גרוע), אדו ג'י חוזר עם אלבום נוסף, שנתיים אחרי הקודם. הפעם הוא החליט לקחת את זה צעד אחד קדימה ולנצל את הקשרים שלו עם פיט רוק עד הסוף, זה בהנחה שהסוף זה לעבוד ביחד על אלבום. 

אז כמו שהבנתם, פיט רוק הוא המפיק באלבום הזה, להוציא שלושה שירים (שזה 30% בהתחשב בזה שהאלבום בנוי רק מ 10 רצועות). שהחדשות על מעורבתו של פיט בהפקה של האלבום זלגו הציפיות היו גרנדיוזיות, אדו סוף סוף היה בדרך לעשות משהו שהוא לא בום באפ בוסטוני, הוא היה בדרך לעבוד עם אחד מהמפיקים הגדולים שהעולם ידע, ככה זה שאתה אחד מהיחידים שמקבלים הרבה כבוד במחתרת הניו יורקית שאתה בכלל לא גר שם. גם מניו יורק, מאסטה אייס - אחד האמסיז הנחשבים בתעשייה ו"חבר" של אדו לעתיד מתארח פה בטראק אחד. דיאמונד די, שאתם מכירים בתור מפיק זורק פה וורס וגם פיט רוק בעצמו מתארח בכמה שירים.

ובכל זאת זה אלבום של אדו ג'י, חייב להיות פה קצת בוסטון. האורחים הנותרים הם קראמבסנאצ'ה, אחד האמסיז הכי איכותיים שיצאו ממדינת השעועית, וגם ג'יישאון, אמסי ככה ככה שמתארח פה הרבה, האלבום הזה שימש לו משהו כמו טרמפולינה לשאר הקריירה שלו. 

מכירות? האלבום ממש לא מכר משהו, אבל זכה לרגעי התהילה שלו כמה שנים לאחר שהוא שוחרר (בואו נגיד שאם היום תשאלו כל היפ הופ הד ממוצע הוא יכיר את זה)

ביקורות? האלבום נחשב ע"י רבים לאחד הדברים היותר טובים שיצאו בשנים האלה, גם פיט רוק קיבל פה הרבה קרדיט מהתעשייה (תכף אני אחלוק על זה...).

בכל מקרה הטיפוס השני של המבקרים, אלה ששמעו דבר אחד או שתיים טובים בחיים שלהם הגדירו את האלבום הזה משהו כמו "אלבום נחמד מאוד, אבל עם הרבה נפילות".

למי להאמין? כבר נראה (בהנחה שאתם סומכים עליי כמבקר שלכם להיום)

_________________________________________________________________________

1. Boston

טראק ראשון, ללא ספק אחד הדברים הכי טובים שאדו עשה, ואני חושב שאני גם יכול להגיד בפה מלא שזה גם אחד הדברים הכי מעניינים שפיט רוק הפיק, אולי דווקא בגלל שזה נשמע כמו משהו שפרימו היה עושה.

אדו מדבר פה בערך על הכל, אם תקשיבו לליריקס תרגישו כאילו זה אינטרו לאלבום (בהתחשב בזה שהוא מדבר על בוסטון, העבר שלו, המצב שלו וכל זה)..

I’m a throwback from the ‘90s"

whose return is timely

"or hip hop consciousness that’s grimey

למרות שאם שמעתם את החומרים הקודמים שלו אולי קצת נמאס לכם לשמוע אותו מתבכיין, זה עדיין שיר מעולה, וגם הכי טוב באלבום לדעתי.

2. Just Call My Name

הביט הזה נחמד, אבל הוא קיצ'י בטירוף.

אדו שוב מתלונן על הקריירה שלו, הליריקס שלו טובים אבל אנחנו יודעים כבר "שהוא אמסי מעולה וכל השאר לא".

אממ.. נקסט.

3. Voices

בחיים שלי לא חשבתי שאני אתאכזב מפיט רוק פעמיים ברצף, מה שאמרתי על ההפקה הקודמת מתאים גם לזאת אבל משום מה תמיד אהבתי את הוויב של השיר הזה, מדכא.

4. School'em feat. Jaysaun

הנה אדו ג'י החיובי שכולם מכירים

Stop writing rhymes, start writing essays"

Cuz long gone are your best days

We count our blessed days

"We look ahead to them next days

נכון, זה נדוש רצח אבל קצת חיוביות אף פעם לא תזיק (וגם שיר קצת פחות אגואיסטי לשם שינוי), וג'יישאון שהזכרתי קודם תורם פה את הוורס הראשון שלו באלבום ונשמע לא רע בכלל. בנוסף לזה פיט רוק גם סימפל חומרים קצת פאנקים ועשה פה אחלה ביט.

5. Streets Is Callin' feat. Diamond D and Jaysaun

דיאמונד די מפיק את זה, הגיע הזמן לריענון קטן. בכל מקרה להפקה הזאת יש פוטנציאל ענק, רק חבל שזה נשמע כמו סקיצה חצי גמורה. קחו לדוגמא את הקסילופון הזה (או מה שזה לא יהיה.. נו, הצליל המעצבן הזה במעברים) שנשמע כמו מה שהיה לכם בחדר שהייתם קטנים, באמת שאני לא מבין מה הבעיה בסקראצ'ים.

דיאמונד די גם תורם פה וורס ונשמע לא רע בכלל, אדו שומר על הרף.

6. Pay The Price feat. Jaysaun

קצת אגו טיפוסי וטוב, על מצע ביט מעולה של פיט רוק. 

ג'יישאון מתארח גם בטראק הזה ולפי דעתי גונב את ההצגה, והוורסים של אדו (וגם ההוק שהוא מבצע) רק מוסיפים.

7. Wishing feat. Masta Ace

את זה אתם בטח מכירים.. אולי בגלל שזאת אחת ההתארחויות הטובות שמאסטה דפק, ואולי גם כי זה ראפ פוליטי במיטבו (טוב.. כמעט). מאסטה ואדו מראים לנו שהם עובדים טוב ביחד, ומי שעקב אחר המשך הקריירה שלהם בטח גם יודע את זה.

ביקורת נגד הממשלה, נגד החברה שהם חיים בה, וסתם דברים שמעצבנים אותם, הליריקס של השיר האלה הם סוג של תקווה לעתיד..

I wish we'd get this shit figured out"

And stop goin' the trigger route
"And actin' all niggered out

..

I wish the world didn't give us funny looks"

Think we all just dummies and crooks
"Athletes and entertainers singin' hooks

ונאמר אמן.

אגב שמתם לב שאחד הביטים הכי "מנעימים" באלבום בכלל לא הופק ע"י פיט רוק? נקודה למחשבה.

8. !Right Now

חוץ מההוק שחופר ברמות זה אחלה של שיר, אדו עם אחלה וורסים, ופיט רוק שהפעם עושה את העבודה כמו שצריך גם בהפקה וגם בוורס שהוא זורק.

הנה כמה פנינים מפיו של אדו..

So I'ma ride it til the wheels fall off it"

Cause when I'm dead and gone they still gonna profit
Bring it back to the golden age

when we would run up on niggaz and

"overthrow the stage

9. Stop Dat feat. Krumbsnatcha and Jaysaun

קראמבסנאצ'ה וג'יישאון מצליחים להרדים אותי, גם הביט לא משהו.

10. Revolution

אחלה ביט של ד'יגיי רבולושיין (לא יכלו לבחור שם יותר מקורי לטראק..?), אדו נותן אחלה וורסים וכמכלול השיר הזה בכלל נשמע לי כאילו מקומו באחד מהאלבומים הקודמים שלו.. אבל למי אכפת, זה אחלה של ביצוע לסיום.

_________________________________________________________________________

יצא לי להתקל בהרבה אנשים שחשבו לעצמם מה תהיה התוצאה אם אדו ג'י היה עושה אלבום משותף עם פרימו, ואם זה היה נותן פייט לזה.. ובכן אני לפחות חושב שהתשובה חד משמעית לגמרי, קודם בגלל שההפקות של פרימו מתאימות הרבה יותר לאדו, ודבר שני.. פיט רוק פישל בענק ברוב האלבום הזה מבחינת ההפקה,

עם כל הצער שבדבר גם הסול בראד'ר האגדי לא תמיד קולע עם ההפקות שלו. 

בכלל, כמו שכתבתי על אחד מהטראקים,  ההפקות באלבום נשמעות לרוב כמו סקיצות שהיו יכולות להשמע הרבה יותר טוב אם היו משקיעים בהן עוד קצת, ואני לפעמים חושב שזה נשמע כמו ניסיון של פיט רוק לעשות משהו קצת שונה, שבבירור לא נשמע כל כך טוב.

עוד שאלה שאני נתקל בה הרבה היא "האלבום הזה נגד הראשון, מי לוקח?". לצערי גם כאן התשובה חד משמעית, האלבום הראשון של אדו הוא ללא ספק הדבר הכי טוב שהוא עשה, והוא פשוט לא רואה את זה ממטר.

אבל.. למרות כל מה שאמרתי אנשים נוטים לראות את האלבום הזה כקלאסיקה, וכסימן ההיכר של אדו ג'י, ואם להיות כנה איתכם, אני תמיד חשבתי שרואים את האלבום הזה כ Wishing/Boston ועוד שמונה, אני חושב שאלה שני השירים הכי מוכרים של אדו, והם הסיבה היחידה שהאלבום הזה זוכה לכל כך הרבה כבוד.

עכשיו בנוגע לאמסי, אדו מספק פה את הסחורה, תמיד. אבל הבעיה היא שפה זה נגמר, חוץ מטראק אחד או שתיים הוא ממש לא הפיל אותי מהכסא, זה נשמע כאילו הוא קם בבוקר, שתה קפה, נסע לסטודיו, זרק כמה פאנצ'ים וחרוזים נחמדים וחזר הביתה. לרוב זה אגו קצת נדוש, וניסיון די כושל ליצור אולדסקול מודרני.

מה שכן, האלבום הזה די נתן במה לג'יישאון (נראה לי שכבר כתבתי את זה בהקדמה), שנשמע טוב מאוד רוב הזמן, לא עקבתי אחרי המשך הדרך שלו אז אני לא יכול לשפוט אבל האלבום הזה הוא אחלה של הופעת בכורה בשבילו.

אני מרגיש שדי קטלתי את האלבום הזה, זה לא כי הוא גרוע (להפך.. אם יש לכם זמן פנוי שימו את האוזניות ותלחצו פליי, זה ממש לא מטרד לאוזניים), זה פשוט כי אנשים נותנים לאלבום הזה הרבה יותר קרדיט ממה שמגיע לו, ופשוט הרגשתי שאני צריך לסטור את הטענה הזאת, במיוחד בגלל שלאדו היו חומרים הרבה יותר מעניינים מזה.

הפייבוריטים שלי:

Boston

School'em

Pay The Price

Wishing

Right Now

Revolution

הורדה:

http://www.mediafire.com/?52e3qj6c0s41p3j